<h1>האגודה — ברכות</h1>
<h2>דף מו.</h2>
מי שאין לו מים ליטול ידיו יקנח ידיו בצרור או בקיסם. רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן צלותא והני מילי בקריאת שמע אבל לתפילה בעי אהדורי. ונראה לר"י דלא גרסינן ליה דמאי שנא קריאת שמע מתפילה והא דאמרינן ולתפילה ארבע מילין היינו להתפלל בעשרה.
<h2>דף נו.</h2>
ליתן ריוח בין הדבקים עני רבא על לבבך. בכל לבבך. וחרה אף. וזכרתם את. וכל כי האי גוונא למען תזכרו צריך להתיז ז'. וכן יתן ריוח בין כי לעולם חסדו דלא לישתמע כלעולם. וצריך להתיז ס' של חסדו. וכן בין שמע ישראל לשם ובין היום על לבבך עיין פרק מקום שנהגו: ואומר בש"כמלו בחשאי פרק מקום שנהגו.
<h2>דף סח:</h2>
ובשבת וביום טוב בעי למיכל פת. והא דאמרינן פרק אילו דברים במסכת פסחים מר בריה דרבינא יתיב כולי שתא בתעניתא בר מעצרתא וכו'. היינו כשאירע לו תענית חלום. אבל שאר תעניות אסור בשבת ויום טוב.
<h2>דף קא:</h2>
[ברכות נ"ט ע"ב] אף על פי שאמרו שינוי יין אין צריך לברך בורא פרי הגפן אבל הטוב והמטיב צריך לברך כי איכא אחר בהדי' כי פירוש הטוב לי והמטיב לאחריני רבינו אבי"ה פסק שאם הביאו לו יין רע וטוב כאחד מברך תחילה בורא פרי הגפן כדי להרבות בברכות ולאחריו הטוב והמטיב רבינו יצחק היה מברך הטוב והמטיב אף על פי שהיה יודע שהשני גרוע מן הראשון ובלבד שלא יהא גרוע יותר מדאי. בירושלמי (סוף כיצד מברכין) יש יין חדש ויין ישן צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך היסח הדעת כשינוי מקום. ויש מפרשי דההיא חדש וישן לעניין בורא פרי הגפן קאמר דומיא דשינוי מקום אבל לא מצינו כן בתלמוד שלנו. פר"י אם היה יחיד שותה שתי יינות לא יברך אפילו שהחיינו אבל היתה אשתו עמו או בנו או אחר מברך הטוב והמטיב.
מי שאכל ושכח ולא בירך. בית שמאי אומרי' יחזור למקומו ויברך. וב"ה אומרי' יברך במקום שנזכר. מחלוקת בשכח אבל במזיד דברי הכל יחזור למקומו. תרי תלמידי חד עבד בשוגג כבית שמאי ואשכח ארנקי דדהבא. וחד עבד במזיד כב"ה ואכלי אריא. הלכה כבית שמאי בששה דברים עיין פרק קמא דסוכה. פירש ר"י הא דחוזר למקומו הני מילי בפת אבל ביין ופירות לא עיין פרק ערבי פסחים. ובסמ"ק כתב הני מילי שלא אכל פת במקום שנזכר [אבל אכל פת במקום שנזכר] או הולכי דרכים מברך במקום שנזכר כדאמרי' סוף פרק (כיצד מברכין) [שלשה שאכלו (ברכות נ"א ע"ב), ועי' ירושלמי ברכות ספ"ז] (אבל) [אכל] מהלך עומד ומברך. עד מתי הוא מברך עד שיתעכל המזון במיעיו כל זמן שאינו רעב מאותה אכילה כר' יוחנן וה"ה לעניין יין כל שאינו צמא מן השתיה ולעניין פירו' אם אינו רעב יברך.
<h2>דף קב:</h2>
ומה שאין מברכין על הבשמים במוצאי שבת לי"ט לאו משום דאיכא נשמה יתירה בי"ט דא"כ יברך על הבשמים במוצאי י"ט ולא שמא יקטמנו דהא אמרינן פרק המביא כדי יין הוה מפשח לו אלוותא אלוותא. אלא תענוג י"ט ושמחתו משיב הנפש. ב"ה אומרים בורא מאורי האש. ואין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על שאר מצות. אין מברכין על נר ובשמים של כותים ולא על נר ובשמים של מתים דלאו לאורה עביד אלא לכיבוד ובשמים לעבורי ריח. אור ששבת מעבירה מברכין עליו. אור של חולה וחיה מברכין. עששית שהיתה דולקת מערב שבת מביאין ממנו אור להבדלה.
<h2>דף קד:</h2>
[ברכות כ"ט ע"ב] אמר ליה אליהו לא תרתח ולא תחטי ולא תירוי ולא תיחטי: וכשאתה יוצא לדרך התפלל. יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותינו שתוליכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותסמכינו לשלום ותצילנו מכף כל אויב ואורב רע בדרך ותננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו ברוך אתה ה' שומע תפילה. ואינו מתפלל אותה כי אם פעם אחת ביום אף אם נכנס בחצי היום בעיר ויצא ממנה: לישתתיף איניש נפשיה בהדי ציבורא ולא יתפלל תפילה זו בלשון יחיד. ועד כמה עד פרסה פירש תוך פרסה יכול לברך בין בספינה בין ביבשה אבל אם הלך יותר מפרסה מעוות לא יוכל לתקון. ובה"ג מפרש אם בדעתו לילך פרסה יתפלל אבל פחות מפרסה אינו צריך להתפלל וטוב לומר אותה מיד אחר תפילת י"ח כדי שתהא ברכה הסמוכה לחברתה. ואם הוא בחצי היום טוב שישתה יין או שכר או יאכל פירי ויברך לפניו ולאחריו ויסמוך לה זאת התפילה.
כל הברכות פותחין בברוך וחותמין חוץ מברכה סמוכה לחברתה. ומהאי טעמא כל שמונה עשרה אינם פותחות וברכה אחרונה דקריאת שמע סמוכה לברכה שלפניה ופסוקי קריאת שמע אינם הפסק. וכן זמירות ישתבח לא הוי הפסק. אלקי נשמה לא הוי אלא הודאה בעלמא להכי אינה פותחת. אשר נתן וכו' כל אחת ברכה לבדה כדאמרינן לקמן פרק הרואה. יהי רצון פתיחתה המעביר שינה וחתימתה גומל חסדים טובים הכל עניין אחד ויש גורסין ויהי רצון. הערב נא פתיחתה לעסוק בדברי תורה. אתה הוא עד כו' אינה פותחת דהודאה בעלמא היא. ברכה שאחר קריא' תורה פותח' בברוך משום דמתחילה ניתקנ' אחר כל הקוראים והוי הפסק גדול מברכה שלפניה. ויהללוך דליל פסח אינה פותחת דסמוכה לברכה לקרות הלל דלאחר סעודה כדמשמע בירושלמי דמשני שתים הן, ומיהו יש מפרשים הא דקאמר בירושלמי והרי גאולה פי' אשר גאלנו אמאי חותמת והלא רק הודאה ותפילה אחת היא ומשני שתים הן אחת להבא ואחת לשעבר פירוש גאלנו כן יגיענו, ויש מפרשים דמיירי הירוש' באדם העושה סדר לאחרים ואין אוכל בנתים להכי מברך אבל אנו אין מברכין ולא נהגו כאותם מפרשי'. ופריך בירושלמי והרי קידוש סמוך לברכת בורא פרי הגפן ומשני אם הפסיק באמצע סעודה היה מקדש בלא ברכה בורא פרי הגפן הטוב והמטיב פותחת דאינה דאורייתא ואינה חותמת דהכל הודאה אחת עיין פרק ערבי פסחים.
<h2>דף קו.</h2>
מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קידוש על הכוס: מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס פר"י דווקא בשביל צורך מצוה כגון שצריך להמשיך על התחום למול תינוק וכיוצא בזה אבל בחנם לא דצריך להוסיף מחול על הקדש.
<h2>דף קז.</h2>
[ברכות מ"א ע"ב] אי הכי יין נמי נפטריה פת. פר"י אין לפרש כגון ששרה בהן פת דאי הכי נמי פת פוטר כדאמרינן במתניתא דמברך על העיקר ופוטר הטפל אלא מיירי ביין תוך הסעודה. ומכאן משמע דמים ושכר אין מברכין עליהן תוך הסעודה דחשיבי באין מחמת הסעודה. ובמחזור ויטר"י כתב דמברכין על המים בתוך הסעודה על כל פעם ופעם דנימלך הוא. וה"ג ורבינו יואל פסקו דמברך על מים בתוך סעודה פעם ראשונה, ומביאין ראייה מפר' ערבי פסחים דאמרינן אטו אמיא ואשיכרא לא מברכינן שהכל ולא משני תוך הסעודה. וראיתי רבותיי כשקבעו סעודתן על השכר בירכו קודם הסעודה או אמרו בתוך הסעודה לנכרי הבא ולא אכל, לברך: שאני יין הואיל וקובע ברכה לעצמו פירוש מברכין עליו קידוש והבדלה ואף כי אינו שותה לצורך שתייה.
<h2>דף קיד.</h2>
ומה שמברכין על כל ברכות יין קודם לבד מברכת המזון דיין בסוף משום דאי מברך על היין תחילה היה צריך לחזור ולברך בסוף דברכת המזון סלוקי סעודתא הוא.
